כיצד פרופסור קשיש אחד מבוסטון, אחראי לכל המהפכות הפוליטיות הגדולות של זמננו, ואיך הפך לאימתם של רודנים בכל רחבי העולם? סיפורו של ג’ין שארפ.
ניר בומס, ניב ליליאן
שלטונות רודניים סבורים כי ג’ין שארפ הוא אדם מסוכן. בסרט שהוקרן באיראן בפברואר השנה תואר ג’ין שארפ כאויב האומה האיראנית, ואילו ביוני הכריז הוגו שאבז על שארפ כאיש החותר תחת משטרו בוונצואלה. בוויטנאם נעצרו פעילי אופוזיציה כשברשותם כמה מכתביו האחרונים.
שארפ, פרופסור אמריקני בגמלאות, שכבר הגיע לגבורות, מתהלך לאיטו כשהוא חמוש במקל הליכה בפרברי בוסטון. הוא לא מצטייר כלוחם החירות הטיפוסי. אבל מסתבר שהיום כבר לא צריך להיות צ’ה גאוורה כדי להנהיג מהפכות. באמצעות מקלדת המחשב, ובעיקר באמצעות האינטרנט , מילותיו המושחזות היטב הצליחו לגמוא במהירות את המרחקים שהוא ומקלו לא היו מספיקים לעבור.
שארפ בילה יותר מ-35 שנה מחייו כמרצה לפילוספיה פוליטית באוניברסיטאות הרוורד ודרטמות’. אבל כמי שחווה את מרבית אירועי הדמים של המאה ה-20, שארפ חושב שיש מה לעשות מעבר לחינוך דורות של תלמידים.
מדריך להפלת רודנים
ב-1973 הוא כתב את ספרו המשמעותי הראשון, “הפוליטיקה של מאבק לא אלים) ” שתורגם גם לעברית( ובו בחן את עקרונות המחאות הפוליטיות הלא אלימות המוצלחות בהיסטוריה, וסקר את הדרכים השונות בהן ניתן לנקוט בפעילות לא-אלימה מוצלחת. הספר, שעד מהרה נהיה מעין סוג של “מורה נבוכים למאבקים לא אלימים”, החל מסורת של סדרת ספרים שעסקו בהגנה אזרחית, חופש פוליטי ובעיקר בהשראה – שסופקה בשפע על ידי
תאורטיקן פוליטי שחצה את הקווים, והפך לפעיל פוליטי, למעצב שינויים חברתיים בכל העולם – ולמחולל מהפכות.
ב-1993 פרסם את ספרו “מדיקטטורה לדמוקרטיה”. זהו מעין “מדריך להפלת רודנים”, שנכתב במקור עבור המורדים בבורמה אך עד מהרה תורגם ליותר מ-28 שפות וביניהן לשפת טיבט, בליווי ההקדמה של הדלאי למה.
תכני הספר הנחו מספר מהפיכות מוכרות כמו זו שהביאה להדחת מילושוביץ’ בסרביה; המהפיכה הכתומה באוקראינה, ואלה שבאו בעקבותיה בגאורגיה ובקירג’יסטן. בשנים האחרונות פעילי חופש במדינות שונות מצאו עצמם מעבירים את תכניו חוצי הגבולות של שארפ מאיש לרעהו – לעיתים תוך סיכון חייהם ומתחת לאפם של השלטונות הרודניים.
אולג קוזלובסקי, חבר תנועת ההתנגדות הרוסית “אובורונה”, נתקל בעותק של ספרו של שארפ ברשת לפני כשלוש שנים והחליט לתרגמו לרוסית. בית הדפוס הראשון אליו פנה, נבהל וחזר בו, אך מוציא לאור אחר הסכים להדפיס 1,500 עותקים. ביולי ובאוגוסט 2005, שתי חנויות הספרים שהפיצו את הספר – נשרפו עד היסוד, כאשר סיבת השריפה הוכרזה רשמית כ”תאונה”. קוזלובסקי טען בפני כתב ה”וול סטריט ג’ורנל“, כי בלפחות אחת מהחנויות נמצאו שרידים של מטען חבלה שהושלך לתוכה.
מהפיכת הקטיפה להמונים
מחדי קלנטרזאדה, מהנדס גז ונפט איראני מאיחוד האמירויות, נתקל אף הוא בספרו של שארפ ברשת, תרגם אותו לפרסית, והעביר אותו למוציאה לאור איראנית בשם סהאלה להיג’י, שהדפיסה אותו למרות מגבלות הצנזורה באיראן. לאחר שניסתה למכור את הספר ביריד הספרים השנתי בטהרן, הואשמה להיג’י על ידי מקורבים לשלטון ב”לימוד מהפיכת הקטיפה להמונים”. שארפ עצמו, אגב, מתואר בסרט של הממשלה האיראנית כסוכן CIA שתפקידו להחדיר את השפעתה של ארצות הברית למדינות אחרות.
שארפ מנהל את “מכון אלברט אינשטיין לפעולה לא אלימה“, שכולל, בעיקר אתר אינטרנט בעל ממשק של למעלה מ-35 שפות, עם תרגום של ספריו ומאמריו של שארפ, כמו גם ספרייה רחבה העוסקת במאבקים לא אלימים שהתרחשו ברחבי העולם.
הדינמיקה של מלחמת הרעיונות
האתר כולל גם הסברים מפורטים על 198 שיטות לא אלימות, בהן ניתן להשתמש על מנת “להילחם בדיקטטור שלך”, כמו בחירות מבוימות, שימוש בצבעים מזהים או הופעה בלוויות כדי להפיץ מסרים פוליטיים. הספר והאתר אכן נותנים סיבות טובות לאנשים כמו הוגו שאבז להכריז כי שארפ מנסה להפיל את המשטר בוונצואלה – על ידי ארגון כנסים והפגנות.
אך גם מכך שארפ לא התרגש. בבמאמר תגובה לרודן, הוא הציע לו לקרוא את ספרו “האנטי מהפיכה” בו מוסבר כיצד דיקטטורות מגיעות לסיומן. “דיקטטורים נופלים לרוב לא בגלל התערבות חיצונית אלא בגלל שהם איבדו את אהדת עמם”, כתב שארפ. הוא הציע לשאבז לעסוק בענייניה הפנימיים של ארצו, ולא לחפש תירוצים חיצוניים לכשלונותיו שלו עצמו.
מהפיכת הקטיפה, הבלוגים הממשיכים לפרוח גם במקומות בהם אסור לדבר, הספרים והמאמרים הממשיכים להיות מודפסים למרות מגבלות הצנזורה – מלמדים לא מעט על הדינמיקה של “מלחמת הרעיונות”. זאת המונעת לא רק על ידי הכמיהה הבסיסי לחופש, אלא גם באמצעות הכלים החדשים העומדים לרשותם של פעילים פוליטיים, כותבים וצעירים המשתמשים ברשת האינטרנט כדי לשאוב דעת והשראה.
שארפ, הממעט לנסוע, דומה שבכל זאת הצליח להשאיר את חותמו בכל קצוות העולם – כמקדם חירות, ובשירות החופש האנושי.