הסורים החדשים” : מצידו השני של הגבול: החברה החדשה שנוצרת בסוריה שלאחר המלחמה

בסופו של הקיץ, קצת לפני שתשומת הלב הישראלית שוב הוסטה לכיוון עפיפונים בגבול הדרום ולעבר הבחירות שבפתח, נדמה שהסתיימה לה בשקט המלחמה הסורית. כוחות המשטר הסורי חזרו לרמת הגולן וגם כוחות האו”ם, כך נאמר, החלו לפרוש מחדש את עמדותיהם על מנת להחזיר את הסדר הישן על כנו ואת הבנות הסכם הפרדת הכוחות מ- 1974. הגבול הסורי – זה שעליו נאמר “ותשקוט הארץ ארבעים שנה” – חזר לקדמותו. הפצועים הסורים בבתי החולים הישראלים חזרו גם הם הביתה עם סגירתו של מבצע “שכנות טובה”. מקום הולדת המהפכה בדרעא הפכה למקום קברה וסוריה הישנה והטובה חזרה לשכון אל מעבר לגבול. האמנם?ד

שמונה שנים של מלחמה בסוריה שינו את פניה של המדינה וסוריה שהיתה, דומה שלא תהיה עוד. ראשית, יש להבין את השינוי הדמוגרפי והחברתי שעבר על סוריה, מדינה של 23 מליון איש טרם המלחמה ובתוכם כ-12% עלאווים, פלג חילוני בעל שורשים בשיעה ובעל קשרים הדוקים לאיראן. כיום, מספר הפליטים מחוץ למדינה עומד על יותר מ-5.5 מיליון – רובם המכריע סונים אך גם מיעוטים אחרים. מספרי ההרוגים: לפחות 511,000 , מתוכם כ-350,000 ידועים בשמותיהם, השאירו מדינה אחרת בסופה של מלחמה. הצבא הסורי, שמנה 200,000 חיילים לפני המלחמה, נשחק במהירות הן בקרבות והן בגל עריקות משמעותי שיצר את “צבא סוריה החופשי” ושורת המילציות שלחמו תחתיו. הצבא הזה לא יכל לנצח את המלחמה הסורית והוא אכן לא ניצח בה. אסד נשאר בכיסאו בגלל מילוי שורות בצבא על ידי מליציות מגויסות שבשיאן החזיקו בסוריה כ-80,000 חיילים. לסיוע הזה אחראית הייתה בעיקר איראן שבניגוד לדיווחים על יציאתה מסוריה או נסיגתה לקו דמיוני המרוחק ב-85 ק”מ מגבול ישראל, שלא מכליל את דמשק, היא דווקא מתבססת ממש מצידו השני של הגבול. אסד, השליט הבלתי מעורער של ה”רפובליקה הסורית”, לא ממש ניצח את המלחמה הזו. היא נוצחה בשבילו על ידי האיראנים על הקרקע והרוסים מהאוויר כאשר הציר הזה – הציר המנצח – הוא זה שגם קובע כיצד תראה סוריה החדשה כמו גם מי יהיו הסורים החדשים שיקבלו את פנינו מצידו השני של של קו אלפא ברמת הגולן (או מצדו השני של מעבר קוניטרה שנפתח מחדש ב 15 באוקטובר).ד

יש לזכור שבחמש השנים האחרונות, דרום סוריה התנהלה כישות עצמאית למחצה וכאזור שלא היה נתון לשליטת המשטר. הפעילות באזור הגולן התאפשרה בזכות עבודתם של מליציות צבאיות מחד וארגונים אזרחיים מאידך שנתמכו כולם על ידי גורמים חיצוניים ובעלי אינטרס ובכללם ישראל. האינטרס המשותף למרביתם של גורמים אלה, אגב, היה הרחקת ציר המשטר וגורמים רדיקליים אחרים מאזור “מדינת הגולן”. ניצחון ציר המשטר – הכולל את איראן וחיזבאללה – החזיר דווקא את הכוחות האלה לאזור הדרום. ולא רק אותם. שש עמדות רוסיות קיימות היום מצידו השני של הגבול. לכאורה, אלו הן חדשות טובות שהרי המעורבות הרוסית הינה חלק ממארג ההבנות בעניין החזרת היציבות לאזור והרחקת הכוחות שאינם סוריים. אלא שהמציאות בשטח מורכבת יותר. ראשית, כוחות האו”ם עדיין רחוקים מפרישתם בעמדותיהם הישנות ורוב העמדות, ההרוסות ברובן, אינם שמישות ואינן מאוישות. שנית, הצבא הסורי שחזר אף הוא לעמדותיו, גם הוא אינו אותו צבא. חטיבה 61 הסורית הדרומית – בדומה לחטיבה 188 במלחמת יום כיפור, נמחקה לחלוטין. חטיבה 90 אמנם חזרה לתפקוד אך חייליה תוגברו בכוחות המליציות הפרו משטריות. חטיבה 112, שהובאה מדיווזיה 5 הובאה למלא את החלל בדרום הרמה ובמקום חט’ 61. יתכן ובחסותה ותחת השגחתה מתמקם גם כוח מקומי חדש של חיזבאללה בסוריה.ד

ללא קשר להסכמים, נראה שחיזבאללה לא המתין הרבה לפני שחזר לפעול באופן אקטיבי בגולן הסורי. מוסטפא מורנייה, הבן הבכור של עימד מורנייה והאח הגדול של גיהאד – מנסיה להחיות תא טרור איראיני בכפר הדרוזי חאדר ודיווחים מספרים על תשלום מועדף לכל מי שמצטרף למליציות פרו-אירניות על פני מי שמצטרף לכוחות משטר אסד.ד

ב 11 באוקטובר דווח על פיטורי 150 מורים והחרמתם בגזרת רמת הגולן. תוכנית ספרי הלימוד הסורים השתנה במהלך המלחמה ופיטורי המורים הם חלק חשוב מתהליכי ההסדרה הסוריים. ב 25 באוקטובר אבולפאזל טבאטבאי, השליח המיוחד של איראן הגיע לעיר דרעה על מנת לברך קודם כל את כוחות המשטר על הניצחון בדרום סוריה. הביקור התרחש כאשר יותר ויותר דיווחים מצביעים על נוכחות גוברת של מיליציות פרו-אירניות וחזבאללה במרחב.ד

אמנם הסכמי ההסדרה הצליחו למנוע תסריט של טבח ממש. אך לעומתו, החודשים האחרונים ראו דיווחים חוזרים על חיסולים של מפקדים לשעבר בצבא סוריה החופשי, היעלמותם ומעצרם של אחרים, סגירתם של ארגוני חברה אזרחית ופיטוריהם של כל מי שנחשד בחוסר נאמנות למשטר. מטיפים שפעלו במהלך המלחמה במסגדים ברמת בגולן לא קיבלו אישור להמשיך את פעילותם ובניגוד לעבר, הם נדרשים כיום לקבל אישור לפעילותם ממנגנון המודיעין הצבאי הסורי ולא מהמשרד לענייני דת. השייחי’ם החדשים, כך מדווח, מעלים את “ההתנגדות” על נס בדרשות יום השישי.ד

המציאות החדשה המתגבשת מצידו השני של הגבול צריכה להדאיג את כל מי שעיניו בראשו. חזרתו של המשטר וההבטחה להחזרת היציבות המוכרת, זו שלפני המלחמה, נראית ככל היותר כאחיזת עיניים. חברה שסועה, העדר מנהיגות, מחסור בשירותים בסיסיים והיעלמותם של כל הכוחות שידעו לעבוד מול ישראל בחמש השנים האחרונות יצרו חברה שבורה אליה החלו להיכנס גורמים אחרים, קיצוניים יותר, שהחלו בתהליך בנייה מחדש של סוריה אחרת.ד

“סורים חדשים”, אנשי מיליציות שקיבלו תעודות זהות סוריות לקחו את מקומן של מקצת ההנהגות המקומיות. הפעילות האיראנית – זו שמידי פעם נצפית גם בטווחים הקרובים יותר לישראל – מאמצת את האסטרטגיה המוכרת לנו מלבנון ומעיראק: יצירת מליציות מקומיות, סוריות כביכול, אך כאלה המקבלות את ההוראות מטהרן.ד

 הסכם טע’ף (1989) סיים את מלחמת האזרחים העקובה מדם בלבנון, מדינה עדתית ומפולגת שאינה רחוקה מהמציאות הסורית. פרשן סעודי הזכיר לאחרונה שהסכם איפשר את השארת הנשק של הכוחות הלוחמים ואפשר בעצם את התעצמותו של חיזבאללה . דאגתו של הסעודי צריכה להיות גם דאגתנו שלנו. סיום הפרק הנוכחי במשבר בסוריה ופתיחתו של פרק חדש הנבנה, בין השאר, ממש מעבר לגבול, צריכה לעורר דיון משמעותי על עתידו של האזור. התלקחותה של המלחמה הסורית הבאה נראית כבר באופק.ע

___________________________________________________________

ד”ר ניר בומס הוא חוקר במרכז מרכז משה דיין לחקר המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב. סטפן כהן הוא עמית מחקר במכון למחקרי ביטחון לאומי

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *