חג ללא חירות

בשעה שאנו יושבים אל שולחן הסדר לחגוג את חירותנו, נמקים אנשים רבים ברחבי העולם – לאחר שנכלאו בגלל שהעזו להשמיע את קולם. טור חגיגי לכבוד אלה שהחירות המחשבתית וחופש הביטוי אינן מובנים מאליהם במדינתם

ניב ליליאן, ניר בומס

דומה שעל עבדות מצליחים ללמוד מעט לפני כל פסח, ובמיוחד אלה שהפשילו שרווליהם ונתנו כתף במלאכת הניקיון והקירצוף. ודומה שגם על חירות זוכים אנו ללמוד מעט, או לפחות על חירותינו שלנו שמצווה עלינו להפליג בסיפוריה. ולכן, קצת לפני ההסבה והשלמת ההכנות האחרונות לארוחה הגדולה של השנה, חשבנו שראוי להסב מעט תשומת לב לאלה שכנראה לא יזכו לחגוג את החירות במהרה.

בשבוע שעבר פורסם הדו”ח האחרון של Freedom House, העוסק בהערכת החופש ברשת בעולם. הרשת, זו האמורה לשאת את דגל המידע החופשי, מוצאת את עצמה מוגבלת ומסורסת במדינות רבות שכבר מזמן החלו להפעיל אמצעים מתוחכמים הרבה יותר מתוכנות לסינון אתרים. גם במדינות שאינן אוטורטריות, כמו, טורקיה וברזיל, האינטרנט אינה חופשיה לגמרי ונתונה להגבלות חוקיות שונות ולמעקב ברישיון אחרי משתמשיה. ארגון עיתונאים ללא גבולות מדווח על 500 מקרים ידועים של בלוגרים שנעצרו בשנת 2008 לבדה.

אך מעבר לסקרים הנותן ציונים למדינות השונות בתחום הנגישות למידע, מחסומי גישה והפרות זכויות משתמשים, אולי כדאי בפסח הזה לזכור את השמות שמאחורי הסטטיסטיקה ואת הפנים של אלה שניסו, לפחות וירטואלית, לדבר על חופש ומצאו את עצמם, באופן לא וירטואלי, מאחורי סורג ובריח.

בעולם יש כבר מאות כאלה ועל רבים מהם אין אנו יודעים. אחד מהם הוא המצרי, קארים עמאר,  שקיבל את פרסומו במאי האחרון לאחר שבלוגרית מבחריין הובילה קמפיין בינלאומי בניסיון לשחררו .  קארים, סטודנט באוניברסיטת אל-אזהאר, כתב בלוג בו התלונן על ההטפה לאלימות במסווה של קנאות דתית בה נתקבל בין כתלי הקמפוס. לאחר שגורש מהאוניברסיטה נעצר בשנית בפברואר 2007 והואשם בהעלבת הנשיא והאיסלאם, הוא נשפט לארבע שנים בכלא.

הרשויות המצריות שיחררו לאחרונה את די’אל דין גאד בלוגר בן 22, אקטיביסט ששהה קרוב לשבעה שבועות במעצר. דין גאד ניהל בלוג שכונה “קול זועם“, בו התבטא כתומך בתושבי עזה במהלך המלחמה. בבלוג הוא גם כינה בלעג את הנשיא המצרי”אהוד מובארק”, על משקל אהוד ברק, כביקורת על מדיניותו של מובארק כלפי עזה.

הוא מצא עצמו גם הוא מאחורי סורג ובריח, כאשר דיווחים על חקירתו משם כללו מידע על שימוש בשוקים חשמליים ועינויים.

אבל אין חשש התאים המיועדים לבלוגרים בכלא יעמדו ריקים. השבוע נעצר בלוגר ופעיל אופוזיציה אחר, עבדל רחמן פארס בציון יום השנה למהומות הלחם שאירעו בשנה שעברה. וגרר גל מעצרים לאחר גל גדול יותר של הפגנות נגד המשטר.

ארגון “עיתונאים ללא גבולות”, פירסם החודש דו”ח אחר שקבע כי “מצרים היא צנזורית האינטרנט מספר אחת עולם”. הארגון הביע דאגה מהמדיניות המצרית להפעלת צנזורה על הנכתב ברשת וממצב חופש הביטוי במדינה.

סוריה

גם בסוריה, מסתבר, לא כדאי להביע ביקורת, ובמיוחד לפני שוטר. תשאלו את עלי עבדאללה שביקש למחות בפני שוטר על מצב החירום המתמשך במדינה. הוא נעצר למחרת היום, ונכלא במקום לא ידוע ב2007. מאז, שוחרר ונעצר עוד מספר פעמים ביחד עם שני בניו, עלי ועומר שכנראה המשיכו להעביר את המסורת הנושאת את דגל החופש. ארגוני זכויות אדם מדווחים על יותר מ-40 פעילים המשויכים למעגלי “הצהרת דמשק” שנמצאים בכלא הסורי. אחד מהם, טאריק ביאסי,25, נדון במאי האחרון לשלוש שנים בכלא לאחר שהשתמש באינטרנט קפה על מנת לכתוב הערות ש”פגעו במורל הלאומי”.

בתוניסיה, העיתונאי הפופולרי שם סלים בוקאדיר עצור מזה מעל לשנה בגין “העלבת קצין” ו”סירוב להציג מסמכי זיהוי”. סלים, כתב העיתון אל קודס אל ערבי, כתב כנראה קצת יותר מדי מילים ולכן הושם בבידוד – כשמינואר האחרון אין הוא מורשה אף לראות את משפחתו.

איראן

אומיד-רזה מיר ציאפי, עיתונאי ובלוגר איראני בן 25 לא היה בר מזל כמו עבדאללה או סלים. צאפי נעצר בפברואר ונשפט לשנתיים וחצי לאחר שכתב בבלוג שלו עלבונות כלפי הנהגת איראן ובראשה המנהיג העליון עלי חמינאי ומחולל המהפכה האיסלאמית, האיתוללה רוחאללה חומייני. כמה ימים לאחר מעצרו הוא נמצא מת בתאו לאחר שהתלונן על כאבים בחזהו, ולאחר שהנהלת הכלא סירבה להמלצת רופא שדרש פינוי לבית חולים, בטענה כי צאפי “מתחזה”. ארגון “עיתונאים ללא גבולות” דרש בפתיחת חקירה אך האיראנים השיבו שאין מה לבדוק עוד לגבי מקרה ה”התאבדות” המצער הזה.

סין

ולא רק במזרח התיכון, אלא גם במזרח הרחוק. בסין יושב כבר חמש שנים בכלא שי טאו, עיתונאי ובלוגר, לאחר שציין בבלוג שלו את יום השנה ה-15 לאירועי כיכר טיאננמן ודיכוי ההפגנות האכזרי שהתחולל שם. טאו צפוי לעוד חמש שנים מאסר, ומי שאחראית למאסרו, וכבר התנצלה על כך – היא ענקית הרשת יאהו, ש”הלשינה” עליו לרשויות בסין. בזמן האולימפיאדה שננעלה שם, הוכנסו לכלא לא פחות מ-100 פעילי רשת, שחס וחלילה לא ישמיעו קולם כשיש אורחים. לאחרונה נדקר ברפובליקה הקומוניסטית סיו לאו, בלוגר, עיתונאי וסאטיריקן. יש המשערים כי הדוקרים, קשורים לשלטון הסיני שבחר להעביר לליצן העצוב מסר באופן שאיננו משתמע לשתי פנים.

אחרית דבר

ובכל המדינות הללו, חירות המחשבה נחסמת תדיר. לא רק על ידי סתימת פיות לאלה שמנסים להביע דעה אחרת מזו הרצויה לשלטונות, אלא גם על ידי סימוא עיני הציבור, והטלת אפילה גדולה: סינון אתרים, חסימת תעבורת הרשת, רישום פרטים, מעקב וריגול אחרי הגולשים. ובכל זאת, כמו לילות הסדר של קהילות האנוסים, מבעד תריסים הסגורים ובחדרי מרתפים ובהם מחשבים נושנים עוד נכתבים להם בלוגים. אולי גם להם ישנה איזו מצווה לספר על איזו יציאה של מצריים.

ולכל אותם המיליונים ברחבי העולם, שמנועים מלראות את האור, שצנזורה מחשבתית כופה עליהם לחשוב בצורה אחת נאחל שיצאו מיגון לשמחה, מאבל ליום טוב, ומאפלה לאור גדול, ומשעבוד לגאולה.

Leave a Reply

Your email address will not be published.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.