מדינה פלשתינית תמורת נרטיב פלשתיני

פורסם בארץ, 11.10.2010

מדינה פלסטינית תמורת הנרטיב הפלסטיני

גרסא מלאה)ד)

בקדנציה הקודמת שלו כראש ממשלת ישראל, תבע בנימין נתניהו מהפלסטינים את הסיסמא “ייתנו – יקבלו, לא ייתנו -לא יקבלו”. למן היבחרו לקדנציה שנייה, ממקד ראש הממשלה את ההתניה במשהו קצת אחר. “הנתינה” המתבקשת מהפלסטינים בראשות מחמוד עבאס היא “אמרו כן למדינה יהודית” כפי שנאם בשבוע שעבר בפני יהודי ארצות הברית. ההכרה אינה קלה לפלסטינים ועדות לכך  אירעה כאשר ראש הממשלה הפלסטיני סאלם פיאד עזב בשבוע שעבר את פגישתו עם סגן שר החוץ לאחר שזה הציע לחתום על הצהרה משותפת שכללה את הביטוי “שתי מדינות לשני עמים, יהודית ופלסטינית”.י

מספר תהיות יכולות לעלות בעקבות דגש זה של נתניהו: האם, כפי שטוענים מתנגדיו, זהו עוד תירוץ להרוויח זמן על מנת לטרפד ההסדר מול הפלסטינים?  האם הפלסטינים יוכלו ‘לעכל’ הכרה ב”מדינה יהודית” עוד לפני סיומו של המשא ומתן? האין דרישה כזו מעלה את מפלס ה’דתיזציה’ של הסכסוך עוד יותר ובכך מקשה על פתרונו?ח

ח

התבוננות בספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית עשויה לספק  תובנות נוספות בנוגע לסוגית ההכרה במדינה היהודית ולהשלכות הנובעות ממנה.ח

הנושא היהודי, מסתבר, אינו סתם קשה לעיכול והדרישה להכרה במדינה יהודית נתפסת כמתריסה על רקע נרטיב פלסטיני שבוחר במופגן להתעלם מכל מרכיב יהודי היסטורי או לאומי.  בספר “חינוך לאומי” לכיתה ו’ מופיעה טבלה “של תושבי פלסטין” נכון לשנת 1999. הטבלה כוללת את “הגדה המערבית”, “עזה”, “הפלסטינים שבתוך” (מדינת ישראל) ו”הפלסטינים בתפוצות”. היהודים אינם מוזכרים ואינם נספרים. הספרים הפלסטיניים אינם עוסקים כמעט בהיסטוריה ישראלית או יהודית למרות שמטבעם של דברים, חייבים הם לעסוק, ולו במעט, בתקופות השונות שהובילו, לשיטתם, להתפתחותה של פלסטין. אחד המקומות הבודדים בהם יש אזכור גם לנושא היהודי הוא ספר היסטוריה לכיתה י”א שיצא לראשונה בשנת 2005. הספר- היסטוריה מודרנית ובת-זמננו של פלסטין, חלק א’- סוקר את ההיסטוריה של פלסטין ועוסק בתקופת אברהם, דוד ושלמה. הספר מציין ש”בתקופת שלטונו של שלמה (סולימאן) הגיעה המדינה היהודית לשיא התרחבותה”. ואולם, במהדורה שהודפסה מחדש לשנת הלימודים הנוכחית – המלווה את המשא ומתן – הושמט דווקא  המשפט הנוכחי המאזכר את המדינה  היהודית. לרגרסיה זו מצטרפות השמטות נוספות במרוצת השנים על קדושתה של ירושלים ופלסטין/ארץ ישראל “לשלוש הדתות השמימיות”. מפה של ארבעת הרובעים (הכוללת את הרובע היהודי) בירושלים בספר “חינוך לאומי” לכיתה ג’ משנת 2002 הושמטה כבר לאחר שנה. מערת המכפלה נזכרת כקדושה רק למוסלמים. במהדורת הניסוי משנות ה-90 (“חינוך לאומי פלסטיני”, כיתה ו’) קבר רחל נחשב למקום הדתי השני בחשיבותו בעיר בית לחם תחת הציטוט: “קבר רחל: אימו של אדוננו יוסף ואשתו של אדוננו יעקב עליהם השלום”. במהדורות הרשמיות של שנות האלפיים תחת הכותרת של “ניסיונות טשטוש המורשת הפלסטינית”, קבר רחל הוא בכלל מסגד בלאל בן רבאח. אחת מנקודות הציון הבולטות בהקשר של הסכסוך היא הצהרת בלפור שמתוארת בספרי לימוד שונים כ”הצהרה ארורה” בה זו שהארץ איננה שלה (קרי, בריטניה) העניקה אותה לאלו שאין להם זכות עליה (קרי, היהודים). בספר “חינוך לאומי” לכיתה ז’ היהודים לפני 1948 מוצגים כבעלי “שאיפות חמדניות” שהגיעו בגלי הגירה מרוסיה. “מטרתם היתה השתלטות על האדמות הפלסטיניות ותפיסת מקום  הילידים הפלסטינים לאחר גירושם או השמדתם.”ח

סוגית ההכרה קשורה גם לסוגית הפליטים ולדידו של נתניהו, “לפליטים פלסטינים לא עומדת הזכות לבוא למדינה היהודית”. ביודעם את ההשלכות הנובעות מתביעתו של נתניהו, כבר בספר לימוד בנושא ספרות לכיתה י’ שהודפס מחדש השנה הוחלף סיפור ערבי מראשית תקופת האסלאם בשיר “מכתב מהגלות” של המשורר הלאומי  מחמוד דרויש המנוח. מעבר לכותרת המדברת בעד עצמה- קינה של דרויש יליד הגליל המערבי למולדתו- מתבקשים התלמידים בפעילות הסיכום “להגיב” לשירו של דרויש כשהם נעזרים, בין היתר, ב”זכות השיבה לפליטים הפלסטינים”. ההיצמדות האינסטינקטיבית של הפלסטינים לנרטיב המוכר רק מדגישה עד כמה תביעתו של נתניהו מאתגרת.ח

הנרטיב הפלסטיני בנושאים אלה מסתמן כמושרש וייתכן אף כמתחזק.  השינוי בנרטיב לא יקרה  מהר, לבטח ללא התקדמות מרחיקת-לכת בשיחות הישירות. מנגד, התקדמות במשא ומתן ללא הכרה בזכות היהודים למדינה, תשאיר הסכם שיחתם בין מנהיגים אך, לנוכח הנרטיב הקיים, יתקשה להפוך לשלום המיוחל בין העמים.  השלום הקר, העובד עד היום מול מצרים וירדן יתקשה להחזיק מעמד בגזרה הפלסטינית  בה קל כל כך להבעיר את אש המריבה. שלום בר-קיימא עם העם הפלסטיני מותנה בהחלטות קשות המטילות אחריות כבדה הן על הצד הישראלי והן על הפלסטיני. על נתניהו להוכיח רצינות, נכונות ונחישות מול מתנגדיו מבית ומחוץ. עליו להוכיח שחזון השלום אינו מסתכם בנאום בר אילן אלא גם בנכונות לקבוע את גבולות הקבע של מדינת ישראל במקום של פשרה היסטורית. על עבאס מונחים אתגרים רבים אך דומה שבראשם עומדת הבחירה שבין הנרטיב הפלסטיני ובין המדינה הפלסטינית. ההכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית ובתושביה היהודים- העומדת כיום בניגוד לנרטיב הפלסטיני – תוכל להוביל למדינה פלסטינית ריבונית. ההתעקשות על הנרטיב תוכל, למצער הכלל, להוביל לעוד מלחמה.ח

ניר בומס הוא עמית מחקר במכון למדיניות נגד הטרור וחבר הנהלה במכון לניטור השלום והסובלנות התרבותית בבתי הספר. עידו מזרחי הוא חוקר במכון לניטור השלוםוהסובלנות התרבותית בבתי הספר.ח

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.