האם ישראל שוב תפנה עורף למי שפעלו לצידה? קריאה לפעולה

ישראל עשויה לעמוד בקרוב בפני דילמה. ההסדרה עם רוסיה באשר לעתיד סוריה אולי תרחיק את הנוכחות האיראנית, אבל תציב בסכנה קיומית את קבוצות המורדים בקרבת הגבול – שעבדו בזיקה קרובה לצה”ל כדי למנוע חיכוך ישיר עם גורמים עוינים בקו המגע. חשוב שהפתרונות לאתגר זה ימחישו לשותפים עתידיים שישראל אינה מפנה עורף למי שסייעו לה למול איום משותף.ח

אלוף משנה (מיל’) ד”ר ערן לרמן וד”ר ניר בומס

פגישתו האחרונה של שר הביטחון ליברמן עם עמיתו הרוסי  שוייגו ושיחתו האחרונה של ראש הממשלה עם הנשיא פוטין העמידו זרקור נוסף על סוגיית ה”ההסדרה” המתייחסת להוצאת הכוחות הזרים – איראניים ואחרים – מסוריה ובכללם מאזור דרום סוריה ובסמיכות לגבול ישראל. כידוע, אזור דרום סוריה התאפיין בשנים האחרונות כ”רצועת” השפעה” בה פעל צה”ל בעיקר במישור ההומניטרי ובתאום עם קבוצות מורדים מצידו השני של הגבול.   לצד השיקולים הביטחוניים והאסטרטגיים, המנחים את ישראל לקראת ההסדרה הצפויה (של נוכחות משטר אסד במרחב הדרום-סורי, חשוב לתת את הדעת גם למימד הערכי, ולאינטרס ארוך הטווח של ישראל שלא להצטייר כמי שהפנתה עורף לאלו שנשענו על עזרתה בשנים האחרונות.ל

 

השאלה הרלבנטית איננה באם יש לישראל חובה פורמלית לסייע להם. מדובר בהסדרים לא פורמליים שנרקמו על פני שנים, ומקורם בצרכים המיידיים של תושבי האזור הסמוך לגבול. אף על פי כן, נודעת משמעות ערכית, סמלית ואסטרטגית למה שיעלה בגורלם. השלכותיו של מה שעשוי לקרות חורגות גם מעבר להיבט הערכי, ועשויה לקבוע עד כמה ישראל נתפסת – כאן בסביבתה האסטרטגית המיידית, ובזירה הבינלאומית – כמדינה שניתן להסתמך על מחויבותה.ח

 

אחריות מוסרית יכולה לנבוע בדיעבד מן התוצאות של מעשים או מחדלים – גם אם לא זו היתה התוצאה שישראל רצתה בה. בימים אלה, 36 שנים לאחר תחילתו של מבצע שלום הגליל, שוב מוזכרים אירועי ספטמבר 1982, אז נכנסו “הכוחות הלבנוניים”, בהובלת אנשי פלנגות תאבי נקם, למחנות הפליטים הפלשתיניים צברא ושאתילא במערב בירות וטבחו שם מאות. מילים רבות נכתבו  על אירועי שלושת הימים שבין ה-16 ל-18 בספטמבר וגם לאחר דו”ח ועדת כהאן לא הסתיים הוויכוח בשאלת האחריות הישירה למה שאירע.י

שוב, לא זו השאלה הרלבנטית. הנרטיב של אותם ימים נחתם עוד לפני הגשת המסקנות. אמנם ידה של ישראל לא הייתה על ההדק: אך מקבלי ההחלטות – שלא שעו  לאזהרותיו של ראש אמ”ן יהושע שגיא – נשאו באחריות לתוצאה שאפשר היה לשער שהיא זו שתנבע מן ההחלטות שקיבלו. צברא ושאתילא המשיכו ללוות אותנו מאז. קוניטרה עלולה להיות הבאה בתור.ח

שמונה עשרה שנים אחר כך נסוג צה”ל מלבנון – בחפזה, ויש האומרים בבריחה שהשאירה אחריה  טנקים, מכולות עמוסות וציוד אישי רב של חיילים מאחור . הפעם, הגדר הטובה  פתחה את שעריה גם ל 7,500 אנשי צד”ל, אך רק לאחר שאלה התדפקו על הגדר  בעוד הג’יפים של חיזבאללה מצמצמים טווחים. גם כאן נכתב על בגידה של ישראל במי שנתן בה אמון – אולי לא ממש בצדק (ישראל עשתה למענם הרבה יותר ממה שעשו הצרפתים כדי לסייע לנאמניהם באלג’יריה ב-1962). אבל שוב, הדימוי הוא הקובע. אנו עלולים למצוא את עצמנו באותה הדילמה, אלא שכעת יש לנו זמן להיערך כראוי.נ

הטראומה של ההסתבכות בלבנון נחרתה עמוק ובצדק בקרב קברניטי הביטחון וה”בוץ הלבנוני” עמד בוודאי ברקע של כל דיון מדיניות לגבי המצב בסוריה – ובמיוחד כאשר זו החלה להתפרק, וכאשר האסטרטגיה האיראנית בלבנון מצאה לה פיסת אדמה חדשה להתבסס בה. לא במקרה, נמנעה ישראל מפעולות מרחיקות לכת בסוריה, כמו נסיונות להפיל את משטר אסד (שהיו מי שדגלו בהן, בשיח מכוני המחקר). על פי העיקרון של “שברת-שילמת”, היה מהלך התערבות בסוריה עלול להוביל להסתבכות מרחיקת לכת וממושכת עוד יותר.ח

בדילמה הזו, בינתיים, דומה שישראל בחרה נכונה. ישראל קלטה פצועים, סיפקה מזון, תמכה בתשתיות רפואיות וסייעה למחנות הפליטים הסוריים שהופיעו ממש מעבר לגבול. מזה חמש שנים שישראל נוגעת בחייהם של אלפים רבים. ניתן שירות לכ-7,000 פצועים וחולים סוריים על אדמת ישראל כאשר הסיוע הרפואי בצידו השני של הגבול הגיע למספרים גבוהים בהרבה. מאמצים ישראלים בנו בית חולים ו 15 מרפאות ;סייעו לתשתיות של מחנות פליטים; העבירו מזון לתינוקות, דלק ומים. לא מעט נעשה – לפחות על פי דיווחים זרים – גם בהיבט המבצעי.ח

יש לזכור, זו אינה רצועת ביטחון. אין כאן הסכם או מוצב חודר. אין ולא הייתה גם הבטחה ארוכת טווח או ציפיה שדווקא ישראל תהיה זו שתצליח להכריע את המאבק בסוריה. המורדים בסוריה – על פלגיהם השונים – אינם צד”ל ואין בשורותיהם סעד חדאד או אנטואן לחד שידע להובילם.יש בין המורדים בדרום גורמים בעייתיים. עם זאת, העיקרון המנחה של רצועת ההשפעה הישראלית שנוצרה אינו מנותק כליל מהשוואה זו. המורדים בדרום היוו למעשה רצועת חיץ בין ישראל לבין מיליציות פרו-איראניות, מחד גיסא, ושלוחות של דאע”ש מאידך גיסא, כאשר אלה ואלה גם יחד פעלו ברמת הגולן הסורית לבסס את השפעתם.י

המודעות לאיום מצד אויבים משותפים הניבה עבור ישראל, בהשקעה קטנה יחסית, הן יתרונות טקטיים ברמה המקומית – הרחקתם של כוחות עוינים מקו המגע – והן שפע של מידע מועיל על כלל ההתפתחויות בצדו השני של הגבול, במציאות מורכבת מאד שבה כלים מודיעיניים מסורתיים שוב אינם מספיקים. מכאן ההיגיון שבבניית מרקם היחסים עם גורמים באיזור גבול סוריה, ומכאן גם המחויבות להביא בחשבון את מצוקותיהם לקראת המהלכים הבאים.ח

מעבר להיבט המוסרי וההומניטארי, צה”ל בחר איפוא לשתף פעולה ואף לנהל את מבצע “שכנות טובה” מתוך ידיעה ברורה שהמורדים בדרום מהווים רצועת חיץ בין הגבול הישראלי לבין הכוחות האיראניים והמיליציות שהביאו איתם. רצועה זו הצליחה לשרוד ולמלא את תפקידה בשנים הללו לא מעט בזכות הסיוע הישראלי, הן ההומניטרי והמבצעי והן המדיני – המאמץ שקיבל גיבוי רוסי עד כה, ושבזכותו צבא אסד בחר שלא לשלוח את כוחותיו דרומה.י

האלטרנטיבה למאמץ זה ברורה אף היא. בסוף השנה שעברה הצליחו כוחות המשטר לתפוס מספר כפרים באזור בית ג’אן שלמרגלות החרמון הסורי. בית ג’אן שימש כמובלעת צפונית לכוחות המורדים ואת המצור שנמשך שלוש שנים שרד בעיקר בזכות ערוץ אספקה שנפתח לישראל, ערוץ בו הוצאו פצועים ואף נכנסו רופאים על חמורים ופרדות גם בימים הקשים של השלג. לאחר הכיבוש ו”הסכם הכניעה שהושג”, התושבים החיים הועלו על אוטובוסים ומיליציית הג’ולאן, תומכת החיזבאללה, הובאה במקומה.ל

תסריט זה עלול לשכפל עצמו גם בשאר הדרום. צבא סוריה נערך בימים אלה למתקפה בדרום המדינה שמטרתה להשתלט מחדש על השטחים שבשליטת המורדים. כוחות תגבורת כבר נשלחו לחזיתות במחוזות דרעא וקונייטרה, הגובלים עם ירדן וישראל. באחד מהסרטונים שפורסמו מהחזית, נראים כוחות מהדיביזיה הרביעית של צבא אסד בעיר אל-בעת’, כשהם מצביעים לכיוון ישראל ומסבירים שעת הכיבוש הגיעה.  דיווחים אחרים הראו “מיליציות מחוילות” שקיבלו מדים רוסיים וסופחו לפיקוד הצבאי. במקביל, חוק חדש בנושא קרקעות קובע שמי שלא יגיע אישית עם המסמכים המעידים על רכושו על מנת לדרוש את  הקרקע או הנכס שבבעלותו, תולאם אדמתו – מה שיאפשר לממשלה הסורית ליישב אנשי מילציות ונאמני משטר אחרים במקומם של מוקדי המרד הסורי. לסיום, מספר המורדים שחוסלו בחודשים האחרונים מעידים שיש לחיזבאללה ושותפיו מידע רב על הפעילות המשותפת עם ישראל – מסר חשוב שהחיזבאללה מעביר למי שמוצא את עצמו עכשיו בקו  העימות מנותק מהגנה.

פגישתו  האחרונה של שר הביטחון ליברמן עם עמיתו הרוסי שוייגו והשיחה אחריה של ראש הממשלה נתניהו עם הנשיא פוטין לא עודדו את המורדים הסורים בגזרת הדרום. ההסכם – זה שעדיין לא נחתם – או “שורת ההבנות” שבין ישראל לרוסיה תרחיק אולי את איראן, אך גם תיתן הכשר להתקדמותם של כוחות אסד דרומה.  תרחיש זה, שבו חיילים סורים ומיליציות איראניות יתקדמו לעבר מי שנתפסים הן כמורדים והן כסייענים לישראל, צפוי שייגמר בדרך אחת בלבד.י

האם ישראל תוכל להרשות לעצמה לצפות בטבח של אזרחים חפים מפשע המתחולל במרחק מאות בודדות של מטרים מגבולה הצפוני? האם יכולה ישראל להפנות כתף קרה לפלגי המורדים שהקיזו דם כמעט לבדם מול צבא סוריה, חיזבאללה ודאע’ש והרחיקו אותם מהגבול הישראלי? האם נרשם שוב בדפי ההיסטוריה כאלה שנתנו לאחרים לעשות את העבודה ‘המלוכלכת’ ולבסוף הזניחו את בעלי-בריתם?ח

התשובות לשאלות אלה יכולות עדיין להיות שליליות. ישראל אולי לא תוכל לעצור את המתקפה על כוחות המורדים בדרום. אך ראוי, לכל הפחות, שהיא תיקח אחריות ותדאג לגורלם של מי שפעלו לצידה ובעזרתה. יש דרכים (גם בהידברות באמצעות הרוסים) לדאוג הן למורדים שידעו לעבוד איתנו בחמש השנים האחרונות והן לנכסים שאולי יישארו מאחור ובכללם מרפאות, בית חולים, צוותי הצלה ובתי יתומים. באם אכן יהיה תסריט “הסדרה” על ישראל לדאוג שגם נסיגה תעשה בצורה מסודרת תוך פינוי הציוד והתשתיות ובמידת הצורך, גם פינויים של אנשים שעלולים לשמש כמטרה וכסמל ל”כך יעשה לאיש שהעז לשתף פעולה עם ישראל”. הנוכחות הרוסית בשטח יכולה לסייע גם היא להסדרים אלה שיכולים, למשל, לייצר קו הערכות  חדש הקרוב יותר לאזור המפורז (הכולל כיום שני מחנות פליטים סוריים ממש בסמוך לגבולה של ישראל ) שישאיר לפחות חלק מתשתיות הפעולה ההומניטריות על כנן. ישראל גם צריכה להיערך למצב בו פליטים ומורדים סוריים יצעדו אל גדר המערכת מחשש לחייהם (וכך קרה עם אנשי צד”ל בשנת 2000).י

לקיחת האחריות אינה רק צו מוסרי אלא גם  צו פוליטי שישפיע לא מעט על המזרח התיכון המשתנה, הבוחן את דרכה של ישראל והפורץ לאיטו תקרות זכוכית של מערכות יחסים. ישראל צריכה להמשיך ולעשות את המעשה הנכון, גם אם הוא כרוך בקשיי יישום מורכבים.י

ד”ר ניר בומס הוא חוקר סוריה במרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב.י

.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.