התמונות האחרונות מדרום סוריה — כפרים מופצצים, פליטים בורחים ומחנות המוקמים בחופזה בסמוך לגדר הגבול עם ישראל — הביאו את רשמי המלחמה הזאת קרוב יותר אלינו. הן הזכירו תמונות אחרות, ממלחמות ישנות, שגם הן התקרבו אל גדר הגבול. המתקפה הסורית־רוסית על מחוזות דרעה וקונייטרה הפרה את סדרת ההסכמות וההבנות ששמרו על האיזון העדין באזור. הבנות אלה, שעלו שוב לדיון בפגישה האחרונה של ראש הממשלה עם הנשיא ולדימיר פוטין — פגישה שהתקיימה בעוד מזל”ט סורי חוצה את גבולה של ישראל — הפנו זרקור נוסף אל סוגיית ה”הסדרה”, המתייחסת להוצאת הכוחות הזרים, איראניים ואחרים, מסוריה, בדגש על דרום סוריה והשטחים שבסמיכות לישראל.כ

לצד השיקולים הביטחוניים והאסטרטגיים המנחים את ישראל לקראת ההסדרה הצפויה, שאגב אינה בהכרח עולה בקנה אחד עם האינטרס הישראלי — חשוב לתת את הדעת גם לממד הערכי, ולאינטרס ארוך הטווח של ישראל, שלא להצטייר כמי שהפנתה עורף למי שנשענו על עזרתה בשנים האחרונות. השלכותיה עשויות לקבוע עד כמה ישראל נתפשת — כאן, בסביבתה האסטרטגית המיידית, ובזירה הבינלאומית — כמדינה שניתן לסמוך עליה.כ

שאלה זו מחזירה אותנו 19 שנים לאחור — לנסיגת צה”ל מלבנון. ישראל אמנם פתחה את שעריה ל–7,500 אנשי צד”ל, אך למרות זאת הצטיירה כמי שבגדה בשותפיה — אולי לא ממש בצדק, אבל שוב, הדימוי הוא הקובע. בזירה הסורית אנו עלולים למצוא את עצמנו באותה הדילמה, אלא שכעת יש לנו מעט זמן להיערך טוב יותר.כ

יש לזכור, אין לגזור גזירה שווה בין המציאות בסוריה לזו של רצועת הביטחון בדרום לבנון. אין כאן הסכם מסודר או נוכחות צבאית חודרת. אין ולא היתה גם הבטחה או ציפייה שדווקא ישראל תהיה זו שתצליח להכריע את המאבק בסוריה, והמורדים — על פלגיהם השונים — אינם צד”ל; יש בין המורדים בדרום סוריה גם גורמים בעייתיים. עם זאת, העיקרון המנחה של רצועת ההשפעה הישראלית שנוצרה אינו מנותק כליל מהשוואה זו. מעבר להיבט המוסרי וההומניטרי, צה”ל בחר לשתף פעולה ואף לנהל את מבצע “שכנות טובה”, מתוך ידיעה ברורה שהמורדים מהווים רצועת חיץ בין הגבול הישראלי לכוחות האיראניים ומיליציות איראניות מחד גיסא, ושלוחות של דאעש מאידך גיסא. “רצועת השפעה” זו הצליחה לשרוד ולמלא את תפקידה בשנים הללו לא מעט בשל הסיוע הישראלי, הן ההומניטרי והמבצעי, והן המדיני.י

בזכות גיבוי רוסי למדיניות זו, צבא אסד לא שלח את כוחותיו דרומה. אך הדיונים האחרונים בין רוסיה לישראל לא עודדו את המורדים בדרום סוריה. ה”הסכם” — זה שעדיין לא נחתם — או “שורת ההבנות” שבין ישראל לרוסיה, אולי יסייעו להרחיק את איראן, אך גם ייתנו הכשר להתקדמותם של כוחות אסד. תרחיש כזה, שבו חיילים סורים ומיליציות איראניות יתקדמו לעבר מי שנתפשים הן כמורדים והן כסייענים לישראל, צפוי שייגמר רק בדרך אחת. י

האם ישראל תוכל להרשות לעצמה לצפות בטבח של אזרחים חפים מפשע במרחק מאות בודדות של מטרים מגבולה הצפוני? האם היא יכולה להפנות כתף קרה לפלגי המורדים שהקיזו את דמם כמעט לבדם מול צבא סוריה, חיזבאללה ודאעש כדי להרחיקם מהגבול הישראלי, בעוד אלה קוראים בגלוי לישראל לעזרה? האם נירשם שוב בדפי ההיסטוריה כמי שנתנו לאחרים לעשות את העבודה המלוכלכת ולבסוף זנחו אותם?ץ

התשובות לשאלות הללו יכולות עדיין להיות שליליות. ישראל אולי לא תוכל לעצור את המתקפה על כוחות המורדים בדרום, אך ראוי, לכל הפחות, שתקבל אחריות ותדאג לגורלם של מי שפעלו לצדה. יש דרכים (גם בהידברות באמצעות הרוסים) לדאוג הן למורדים שידעו לעבוד אתנו בחמש השנים האחרונות, והן לנכסים שאולי יישארו מאחור, ובכללם בית חולים, צוותי הצלה ובתי יתומים.י

באם אכן יהיה תסריט “הסדרה”, על ישראל לדאוג שגם הנסיגה תיעשה בצורה מסודרת, תוך פינוי הציוד והתשתיות, ובמידת הצורך גם פינוי של אנשים שעלולים לשמש כמטרה וכסמל — “כך ייעשה לאיש שהעז לשתף פעולה עם ישראל”. הנוכחות הרוסית בשטח עשויה לסייע גם היא להסדרים אלה, שיכולים, למשל, ליצור קו היערכות חדש הקרוב יותר לאזור המפורז (שכולל כיום שני מחנות פליטים סוריים ממש בסמוך לגבולה של ישראל ), שישאיר לפחות חלק מהתשתיות ההומניטריות על כנן. ישראל גם צריכה להיערך למצב שבו פליטים ומורדים סורים יצעדו אל גדר המערכת מחשש לחייהם (וכך קרה עם אנשי צד”ל בשנת 2000).י

קבלת אחריות אינה רק צו מוסרי, אלא גם ציווי מדיני שישפיע לא מעט על המזרח התיכון המשתנה, שבוחן את דרכה של ישראל והפורץ לאטו תקרות זכוכית במערכות יחסים. ישראל צריכה להמשיך ולעשות את המעשה הנכון, גם אם הוא כרוך בקשיי יישום מורכבים. ח

ד”ר בומס הוא חוקר סוריה במרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב. אל”מ (מיל’) ד”ר לרמן הוא סגן נשיא מכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים