תוך פחות משלוש שעות, עשרות גולשי פייסבוק מצריים שיתפו זה את זה בשבוע שעבר בתמונת עמוד הבית של YNET. מה עורר את העניין המצרי הבלתי שגרתי באתר הישראלי?
התמונות הקשות בהם נראו חיילים מצריים גוררים את רדה כמאל עבד אל-חאלק , פעילה פוליטית שהופשטה כמעט מכל בגדיה, זעזעו רבים במצריים וגם מחוצה לה, שם הצטרפו הן לצבר מדאיג של קולות ותמונות מ”מצריים החדשה” שרק התחלנו לעמוד על טיבה. הדרת נשים, מסתבר, היא נושא חם במצרים ועד מהרה גם שם יצאו הנשים לרחוב בקריאות “טנטאווי מפשיט אותנו, הצטרפו למחאה!”.
המועצה הזמנית אמנם מיהרה לגנות את המעשה ששוב חצה קו אדום במצריים ולגינוי הצטרפו גם הכוחות החדשים במצריים: מפלגת א-נור הסלפית והאחים המוסלמים הותיקים שבינתיים מחזיקים בכ-70% מהפרלמנט החדש. יש סדר חדש במצריים – ולא רק כאן יש סיבות טובות לדאגה מתוצאות האביב הערבי שנשטף בינתיים בחורף האיסלאמי.
ובעוד הנשים צועדות ברחוב ממשיכה מצריים להתחבט, בין השאר, בשאלת הסכם השלום עם ישראל. דובר המפלגה הסלפית אמנם אמר לפני מספר ימים, כי אין מניעה לדיאלוג עם ישראל וכי הסכם השלום יכובד – אך חבריו מיהרו לתקן : נתנגד לנורמליזציה ונתקן את הסעיפים ה”עושקים את מצריים”. העמדה הזו, שהתקבלה באנחת רווחה בישראל לנוכח האלטרנטיבה האחרת, אינה מפתיעה את מי שעוקב אחר יחסי ישראל מצריים שלאחר מובאראק. גם ללא תקרית השגרירות בה המון משולהב התקרב לביצוע לינץ במשלחת הדיפלומטית בקהיר, העידן שאחרי מובאראק מיהר לאחוז בישראל כעוד שעיר לעזאזל המזוהה עם המשטר הישן והשנוא.
אבל למרות הרוחות האלה – ואולי דווקא בגללן – כדאי להצביע גם על מגמות אחרות ועל קולות אחרים הנשמעים, לעיתים, ממקומות צפויים פחות.
האינטרנט המצרי ממשיך להיות זירת שיח מרכזית במצריים ובמה לזוויות אחרות שלא תמיד באות לידי ביטוי בשיח התקשורתי המסורתי יותר.
בעוד הכיסוי הערבי של פרשת ההפשטה חשף את תמונותיה של רזה עד לחזייתה הכחולה, אצלנו דווקא התאפקו מעט יותר. YNET, כלי התקשורת הראשון שפרסם את הסיפור, בחר לטשטש את התמונות ולהרחיב בתיאור הביקורת המצרית שהתמקדה בדיכוין האלים של ההפגנות. מסתבר שנוהל הטשטוש – שאולי כאן לא יעורר הרמות גבה ולבטח לא בשבוע העמוס בסיפורי הדרות נשים – הצליח לתפוס את תשומת ליבם של כמה מצרים שגלשו באתר הישראלי.
שימו לב, שיתף גולש פייסבוק את חבריו בתמונת עמוד הבית של YNET עם הכתבה הרלבנטית, “ידיעות אחרונות מפרסם את תמונות הפשע הנתעב בעמוד הראשי והישראלים שומרים על כבוד המצריות ומשבשים את תמונת גופן העירום!!!” . “היהודים מגנים את מה שמעוללים לנו מנגנוני הביטחון, היהודים!” הגיב כותב אחר בהשתאות מסויימת וחברו אחריו ” “הלם גדול: היהודים מגנים את מה שמעולל הצבא המצרי לעמו”.
“יא בני בליעל, החיילים המזוהמים על פני כדור הארץ, ביישתם אותנו אפילו בפני היהודים” הוסיף כותב אחר את דעתו כנגד הצבא ועוד אחד סיכם את המעשה העיתונאי בכך ש “אפילו היהודים יותר גברים מאיתנו”. אפילו “תודה לך עם ישראל” נמצאה שם, ויותר מתודה אחת.
תגובות דומות אפשר היה לקרוא בהקשר להאשמתו של הצעיר הישראלי אמריקני, אילן גרפל, בריגול לטובת המוסד הפרשה עוררה גיחוך בקרב המצרים שמאסו בשימוש הציני של המשטר באיבה לישראל במטרה להסיח את דעת הקהל מענייניה הפנימיים של מצרים ותפיסתו הולידה בדיחות סרקסטיות רבות בקרב צעירי המהפכה. אחת הבדיחות שואלת מה ההבדל בין המרגל הישראלי לשלטון המצרי? התשובה היא שהמרגל הישראלי לא מייצא גז לישראל, לא מבריח כספים מחוץ למדינה ולא מוריש את מיומנות הריגול לילדיו. בדיחה אחרת מספרת שהמצרים התווכחו מה לעשות קודם, לנסח חוקה או לערוך בחירות, והמועצה הצבאית הכריעה: המרגל הישראלי קודם לכול!
ניתן כמובן להתעלם מהשיח הזה, בטענה שאינו מייצג אלא את הגולשים המעטים שהשתתפו בו ולבטח לא משקף את קולות “הרחוב המצרי”, לפחות כפי שאלו מיוצגים כל ידי נבחריה החדשים של מצריים לפרלמנט. אך אולי, באווירה של קולות חדשים ורבים כל כך, כדאי לשים לב גם לקולות האלה שמשמעותם עשוייה להיות עמוקה יותר דווקא לנוכח האקלים הנוכחי במצריים.
ההעזה של גולשים מצריים לפרסם אמירות מהם משתמע יחס חיובי לישראל וסלידה מהניסיונות לייחס לה את חולייה של מצרים יכולה ללמד על שני דברים : האחד על נועזות והתרסה והשני על הליבראליות המצרית עצמה. נועזות והתרסה ליוו את ההפגנות המצריות מתחילתן לבטח על ידי התנועות הליבראליות כתנועת כיפאיה והשישי באפריל שהעזו למרוד במוסכמות ובפרות הקדושות שחייבות יהיו להישחט כדי לבנות מחדש את מצריים. הליבראליות הזו, שהינה חלק ממחנה חשוב שהוביל את האביב המצרי, אמנם לא צלחה את הבחירות הנוכחיות בהצלחה – אך כנראה שעוד מוקדם להספידה.
העובדה שניתן למצוא קולות הכותבים כנגד הזרם והמוכנים לא רק לפזול לכיוונה של ישראל אלא גם לציינה לזכות צריכה לעורר תקווה גם עבורנו הישראלים: השנאה לישראל אינה טוטאלית כפי שלעיתים נדמה. אם אקט ישראלי מינורי של הזדהות עם מאבקו של העם המצרי השכן זכה להערכה מצד מצרים כה רבים, כנראה שהשיטפון האסלאמי לא עדיין לא הצליח להטביע את כולם.
תודה לאופיר וינטר, תלמיד מחקר באונ’ ת”א, על העזרה בהכנת המאמר.