סוריה בוחשת ברשת: האינטרנט ותנועות המחאה הסוריות

סוריה בוחשת ברשת: האינטרנט ותנועות המחאה הסוריות

 https://i0.wp.com/www.dayan.org/sites/default/files/image001.jpg?resize=289%2C198

(גרסא מקוצרת מתוך בומס ניר (2013), “סוריה בוחשת ברשת: האינטרנט ותנועת המחאה הסורית” בתוך: העם הסורי יודע את דרכו, מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה, אוניברסיטת תל אביב).

לאחר מהפכת בועזיזי בתוניס, מהפכת תחריר במצרים, ההפגנות במדינות המפרץ, ההתנקשות בנשיא תימן והפצצת מטוסי נאט”ו  בלוב, הצטרפה גם סוריה לגל המחאה הערבי. יש לזכור שבאותה עת, במרס 2011 , נראו רק ניצני “האביב הערבי”. רק חודשיים קודם לכן העלתה אסמה מחפוז, סטודנטית מצרית בת עשרים וחמש, סרט קצר לערוץ יוטיוב ובו סיפרה על הדיכוי שראתה במו עיניה. “אם עדיין יש לנו כבוד, עלינו לצאת לרחובות!”, קראה לעבר מצלמת המחשב, ראשה עטוי ח’יגאב, ועודדה את צעירי מצרים להצטרף אליה בכיכר תחריר.   שבוע לאחר פרסום הסרט, ב- 25  לינואר, הגיעו לכיכר כמעט מיליון איש, וגל המחאות הפך בבת אחת לאביב אינטרנטי מלבלב.

בשנת 2002 הצביע דו”ח חשוב של האו”ם, ה- Arab Human Development Report , על שלושה חוסרים המהווים חסמים עיקריים לצמיחה ולשינוי בעולם הערבי: היעדר חופש, היעדר ידע ומעמד הנשים. בהצביעו על היעדר הידע פירט הדו”ח את הפיגור הטכנולוגי של העולם הערבי, ששיעור חשיפתו לאינטרנט היה אז פחות מאחוז אחד של כלל האוכלוסייה. חלף עשור ושינוי דרמטי התחולל במישור הטכנולוגי במצרים: ממיליון טלפונים ניידים שהיו בידי התושבים בשנת 2000 , עלה מספרם ל 60- מיליון בסופו של העשור.

האינטרנט חדר אף הוא למזרח התיכון בממדים מרשימים: ב 2012- נמנו באזור מעל ל 90- מיליון משתמשים ברשת, פי שלושים ממספר המשתמשים בה בשנת 2000   חדירת האינטרנט הגיעה ל 36%- בתחילת גל המהפכות, אחוז מרשים בכל קנה מידה, שכבר ב 2010- עבר את הממוצע העולמי.  צעירי המזרח התיכון — שהם כ 70%- תושביו — מיהרו להתחבר. בשנת 2010 לבדה גדל מספר משתמשי הפייסבוק במזרח התיכון בשיעור של .78% נדמה שגם שליטי האזור החלו להבחין בסכנה הטמונה ברשת. משהבינו שלא יוכלו לשלוט בתכניה, ולאחר שהאופוזיציה אימצה אותה ככלי מרכזי לניהול ההפגנות וארגון פעולות המחאה, הם ניסו לסגור אותה. בתוניסיה ובמצרים שיתקו השלטונות את הרשת לגמרי, בניסיון נואש להחליש את מחנה האופוזיציה. בסוריה מיהרו לאמץ טכניקות דומות. במזכר של משרד ההגנה הסורי מ 22.5.2011- , עדיין בתחילת גל המהומות, נכתב: “יש לנתק את תקשורת האינטרנט בערים דרעא, חומץ ובאזור המזרחי )שם התחילו המהומות — נ.ב(.כמו כן יש להפחית את מהירות האינטרנט בכל שאר האזורים . “פעולה אחרונה זו של הורדת מהירות האינטרנט נדרשה בעיקר על מנת להגביל את הפצתם של קובצי וידאו, שנהפכו לכלי מרכזי בידי האופוזיציה הסורית, כפי שאפרט להלן. במקביל ניסה הממשל להקים במהירות תחנת טלוויזיה חדשה, דיגיטלית, שתתמקד בשידורי תרבות וחינוך האמורים לסייע להרגעת המהומות.

הפגנה  בדמשק, 17 לינואר 2011, טלפונים ניידים כנשק הבחירה

במבט לאחור, כמעט כשנתיים לאחר תחילת האירועים — ולאור מספר ההרוגים, שלפי האומדן הגיע כבר ל 90,000- ; מספר הפליטים, המתקרב לשניים וחצי מיליון (בתוך המדינה ומחוצה לה) ואובדן השליטה במרבית שטחי סוריה, שבהם התבסס צבא המורדים — לא קשה לראות שנסיונות ההכלה של הממשל לא עלו יפה. הצלחתם היחסית של המורדים קשורה למספר גורמים, ובכללם תגובת המשטר לתחילת המהומות; מבנה החברה הסורית; דינמיקת האביב הערבי; תמיכת גורמים חיצוניים; ומנהיגות מקומית. אך בדומה לגלי המהפכה האחרים בתוניסיה, בלוב ובמצרים, גם בסוריה מילא האינטרנט תפקיד בעידוד ההתקוממות ובהנפת נס המרד.

סוריה נחשבת לאחת המדינות הסגורות יותר והמפותחות פחות בכל הנוגע לתשתיות טכנולוגיות. האינטרנט הגיע אליה רק ב 1997- ,(וגם אז הוגבל למשרדי ממשלה  150 משתמשים בסך הכל). שירותי האינטרנט אמנם הורחבו בהדרגה, אך במקביל הוכפפו לסוכנות הממשלתית הארגון הסורי למידע, על מנת לוודא שהרשת “לא תפגע בעצמאות סוריה או בשיקולי הביטחון שלה”. הארגון הסורי למידע הוא גם הגוף האחראי על הצנזורה הסורית, שחיברה רשימה ארוכה של אתרים אסורים, ביניהם אתרי אופוזיציה, אתרי חדשות מערביים, ארגוני זכויות אדם וגם אתרי שיתוף של סרטוני וידאו ותמונות. תקנות העיתונות הסורית, שעודכנו ב 2005- , מאפשרות לשירותי הביטחון לעצור את המשתמשים באינטרנט שימוש בלתי חוקי או כזה “המסכן את בטחון המדינה”. שירותי הביטחון הסוריים לא היססו להשתמש בסמכויות אלה ועצרו מספר גדול של בלוגרים ופעילי אינטרנט, דבר שהביא את הארגון עיתונאים ללא גבולות להעניק כבר ב 2007- לסוריה את אות “בית הכלא בגדול ביותר לדיסידנטים בעולם”.

הגבלות הצנזורה והמעצרים אמנם הקשו את חייהם של הדיסידנטים הסורים, אך לא מנעו את גיוס האינטרנט לשירות תנועות המחאה. ראשית, הפעילים הסורים — כמו חבריהם במצרים ותוניסיה — למדו  עד מהרה כיצד לעקוף את מגבלות הצנזורה על ידי שימוש באתרי Proxy או בתוכנות כדוגמת TOR , המסוות את מיקומו של המשתמש ואת כתובת ה- IP שלו. שנית, כלים טכנולוגיים נוספים, כמו שרתי לוויין או שירות Speak2Tweet של גוגל וטוויטר, המאפשרים לצייץ באמצעות הטלפון )ונועדו להתגבר על מקרים של הורדת רשת האינטרנט, שהאחרון שבהם התרחש בסוריה בדצמבר 2012 (, גויסו למען ההתקוממות. ואכן, עד מהרה כבשו תנועות המחאה הסוריות בסערה את רשת האינטרנט. למעשה, אפשר לומר שהאינטרנט אפילו הקדים אותן.

כך, למשל, ב 17- בינואר 2011 , יומיים לאחר סילוקו של נשיא תוניסיה, זיין בן עלי, פרצו בדמשק הפגנות ספונטניות, ועד מהרה נקראה המשטרה לפזרן. עלי, צעיר שהשתתף בהפגנות, נעצר והוכה באלימות. בתוך זמן קצר הקיפו המפגינים את תחנת המשטרה תוך שהם צועקים “גנבים! גנבים” (מנהג ידוע הוא בסוריה ששוטרים

עוצרים אנשים ללא סיבה ומבקשים שוחד כתנאי לשחרור העציר . (המפגינים סירבו לסגת, וכמו שנראה בתצלום המשיכו לצעוק, תוך שהם מניפים לא רק את ידיהם אלא גם טלפונים חכמים, שעד מהרה העלו תמונות וסרטים לרשת. בסופו של האירוע נאלץ שר הפנים הסורי, מוחמד סמור, להגיע למקום על מנת להרגיע את הרוחות — מהלך שצולם בשידור חי, ושבו שוחרר העציר. הסצנה הנראית בתצלום, ובה ידיים מונפות האוחזות בטלפונים ניידים ובמצלמות,

תחזור על עצמה פעמים רבות בחודשים הבאים, שבהם יועלו לרשת שלל תמונות וסרטונים המייצגים את ההפגנות, את פעולות המחאה ואת גדודי הצבא החופשי הסורי, שמיהרו להכריז על נוכחותם, מפקדיהם וגבולות הגזרה שבה הם שולטים. סרטים נוספים מצביעים על התקפות של הצבא הסורי ומראים תמונות קשות של עינויים, רצח אזרחים והפרות זכויות אדם. קטגוריה אחרת כוללת נאומי קצינים, חיילים וקצינים בכירים שערקו לצבא הסורי החופשי.

תנאי  הלחימה הקשים ונוכחותם הדלה של עיתונאים הגבירו אף הם את חשיבותו של האינטרנט כאחד הכלים הבודדים העומדים לרשות המבקשים לדעת את המתרחש במדינה השסועה. תמיכה אינטרנטית לתנועות המחאה הגיעה גם מחוץ לגבולותיה של סוריה. בלוגרים כדוגמת שאקב אל-גע’ברי,   אהד אל הינדי  או רמי נחלה המשיכו לעקוב אחר האירועים ולשחרר תמונות, סרטים ופרשנות, שהופצו הן בתקשורת החברתית והן בתקשורת הרגילה.

קבוצת אנונימוס, המורכבת מהאקרים הנלחמים למען חופש המידע, וכן פעילי ויקיליקס, הצליחו לפרוץ לכמה אתרי ממשלה סוריים ובין השאר לחשוף 2.4 מיליון התכתבויות דוא”ל של בכירי ממשל, ובכללם של אסד ואשתו, אסמה.

בהקשר זה אפשר להצביע גם על קבוצת  אל-שעבאל-סוריעארף טריקה -( העם הסורי יודע את דרכו), המאגדת אמנים סוריים שהחלו והמשיכו לפרסם את פעילותם בפייסבוק כבר בפברואר 2011 תמונות ופוסטרים, שליוו והממשיכים ללוות את תנועות המחאה בסוריה. נושאי עבודותיהם מגוונים: תמיכה בפעילים שנאסרו בכלא הסורי, ביקורת ולעג על הצבא הסורי; אנלוגיות בין המאבק העממי הסורי באסד למאבק העממי הפלסטיני בישראל; סיסמאות כמו “חירות” לצד הדגשת חשיבותו של שימור האחדות בקרב העם הסורי ובין קבוצות האופוזיציה; ביקורת על אוזלת היד של העולם, שהשאיר את העם הסורי לבדו, ועוד. האתר משקף גם את רוח ההתקוממות, הבאה לידי ביטוי בסיסמאות כמו “מוות ולא השפלה” (الموتولاالمذلة), “מדינה אזרחית” (دولةمدنية), או “חירות” (حرية). לעתים יש בעבודות אלה גם מבט מעט ציני על ההתרחשויות, כמו הכרזה שבה נראית יד הנושאת בקבוק תבערה, שכותרתה “מהפכה של שלום”.

 

מרי אזרחי: לא אציית לחוק של השלטון הלא-חוקי     ישוחרר גלא’ל נוופל

אף על פי שרוב הכרזות מעבירות מסר כללי יותר, מקצתן מספרות סיפורים נקודתיים, כמו זה של ג’לאל נאופל, רופא ופעיל זכויות אדם שפתח את מרפאתו לטיפול בפצועי המורדים. ג’לאל, שנעצר יחד עם פעילים אחרים באפריל 2011 , הואשם בתמיכה ב”טרוריסטים”, הכינוי שהצמיד המשטר הסורי למורדים. סיפורו של ג’לאל הוא סיפורם של כל אותם רופאים בסוריה שלא הורשו לטפל בפצועים, ונאלצו לפתוח בחשאי מרפאות מאולתרות על מנת להעניק טיפול

לאלפי אזרחים, נשים וילדים שנפגעו מאש הצבא הסורי, או מכדור תועה. אסירה פוליטית נוספת המופיעה בכרזות היא רזאן גז’וואזי, סטודנטית לספרות אנגלית ובלוגרית פעילה, שנודעה בכתיבתה המושחזת נגד המשטר הן בשפה הערבית והן בשפה האנגלית.

גז’וואזי נעצרה פעמיים, אך כמו ג’לאל שוחררה והמשיכה את עבודתה. קבוצה אחרת של כרזות קוראת להכריז על שביתה, או  לשלם את חשבון החשמל, לאחר שהמשטר הסורי גנב את הדלק שנועד לחימום בתי התושבים והשתמש בו להנעת הטנקים היורים על אזרחים.

דעו לכם! ככל שיגזלו מאיתנו דלק להנעת הטנקים, אנחנו נמשיך לצרוך חשמל כדי להתחמם. לא נשלם. תנו למאהר לשלם עבורכם את החשבון.

גם מקומה של ישראל לא נפקד. הכינוי “אינתיפדה” שב ועולה בכרזות, כמוהו כהקבלות למאבק הפלסטיני — עם הנופל קורבן לכוחות הכיבוש ושתיקת העולם לנוכח דיכויו. מאידך גיסא עולה גם מסר אירוני הנשלח אל הצבא הסורי, זה שלא הצליח לכבוש את הגולן ולכן מנסה עכשיו להתנפל על הטרף הקל יותר, בני עמו שלו. בכרזה מימין למטה, הכוללת אפילו שלט בעברית  “זהירות מוקשים” , נראה טנק סורי הבורח מרמת הגולן על מנת לירות בשכונותיה של דמשק. תמונות של חיילים היורים באזרחים מוצגות עם הכיתוב “זהו הדיאלוג של המשטר! (תגובה להצהרות של המשטר בדבר נכונותו להיכנס לדיאלוג עם המתקוממים).

 התמונות שהועלו עד כה לרשת, יותר מ 200- במספר, מספקות מבט נוסף על הטרגדיה הסורית, שבה טובח הצבא בנתיניו; שבה רופאים נעצרים ולא מאפשרים להם לטפל בחולים, והעולם כמנהגו נוהג. עם זאת, אולי כדרכה של אמנות, החלון שפותחות תמונות אלה מצטייר כמרוחק מעט, תוך שהוא נמנע מלעסוק בשאלות רגישות יותרכמו הפתרון הפוליטי הרצוי בסוריה, השאלה הכורדית, חלוקה אפשרית של המדינה וגורלם של העלווים. שאלות אלה דווקא עולות לדיון במקומות אחרים באינטרנט, שם כבר החלו להתארגן תנועות ומפלגות חדשות, המנסות למצב את עצמן בדרך לכתיבת פרק חדש בהיסטוריה הסורית. המשטר, שכבר איבד את השליטה ברוב שטחה של המדינה, עסוק בהישרדות גרידא ואיבד הרבה מיכולתו להתמודד עם הפעילות האנטי-ממשלתית ברשת, דבר המאפשר את הרחבת החלון שדרכו אפשר לצפות בהתקוממות הסורית.

עם התקדמות גלי המחאה התעצם הדיון סביב תפקידו של האינטרנט בעיצוב המאורעות, שכבר זכו לכותרת “מהפכות האינטרנט הפייסבוק או הטוויטר”. לדיון בתפקידה ומשמעותה של הרשת בהקשר זה יידרש מאמר נפרד, אך די אם נציין שהעיסוק הנרחב בסוגיה יכול ללמד על חשיבותה.

    “המהפכה שלנו היא מהפכה 2.0 ”  אמר ואאִל גונים, אחד הפעילים המרכזיים במהפכת תחריר במצרים. “כמו בוויקיפדיה, לכל אחד תרומה קטנה משלו, וכולן יחד בונות את התמונה השלמה של המהפכה”. את המשפט הזה אמר גונים ברגע של אופטימיות, שבו עוד חשבו צעירי תחריר כי מצרים צועדת באון לקראת הגשמתם של חלומות החופש שנרקמו בכיכר. מאוחר יותר יאמר מייקל נביל, בלוגר מצרי שנכלא לאחר המהפכה: “הצלחנו להחליף את הדיקטטור, אך לא את הדיקטטורה. התמונה ממשיכה אפוא להיות מורכבת והאינטרנט, ששימש זרז בתחילת המהפכה לא תמיד ידע לנבא את סופה. ובכל זאת, הזירה האינטרנטית הסורית ממשיכה את פעילותה ותנועות המחאה הסוריות תיזכרנה גם בזכות התיעוד שהשאירו ברשת.

דר ניר בומס הוא עמית מחקר במרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון, אוניברסיטת תל אביב. עבודת הדוקטורט שלו עסקה באופוזיציה הסורית.

14 thoughts on “סוריה בוחשת ברשת: האינטרנט ותנועות המחאה הסוריות

  1. Usually I don’t learn article on blogs, but I wish to say that this write-up very forced me to try and do it! Your writing taste has been amazed me. Thank you, very nice post.

  2. We are a group of volunteers and starting
    a new scheme in our community. Your website offered us with valuable info to work on.
    You have done a formidable job and our whole community will be thankful to you.

  3. Good post however I was wanting to know if you could write a litte more on this topic?
    I’d be very grateful if you could elaborate a little bit more.
    Bless you!

  4. Excellent post. I was checking constantly this
    blog and I’m impressed! Extremely helpful info particularly the last part 🙂
    I care for such information a lot. I was seeking this
    certain information for a long time. Thank you and best of luck.

  5. Thank you for sharing your thoughts. I really appreciate
    your efforts and I am waiting for your further post thank you once again.

  6. Wonderful post however I was wanting to know if you could write a
    litte more on this topic? I’d be very grateful if you could elaborate a little bit more.
    Many thanks!

  7. We stumbled over here from a different page and thought I should check
    things out. I like what I see so now i’m following you.
    Look forward to checking out your web page yet again.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.