Category Archives: עברית

07Aug/08

מלחמת אזרחים גלובלית על מגרש הכדורסל

יום חמישי,  24  ביולי

לפני ימים מספר, באצטדיון פואד שיהאב  שבפרברי בירות, נערך משחק גמר הגביע הכדורסל שבין שתי קבוצות העילית הלבנוניות: לה-סאג’יס וריאדי. כדורסל, הינו מענף הספורט היחידים שהצליחו לשרוד בארץ למודת הקרבות, כאשר מאבקן של   לה-סאג’יס וריאדי על הבכורה – כמו גם פגישותיהן במשחקי הגמר –  הפכו לסצנה מוכרת בזירת הכדורסל הלבנונית.  כמות השוטרים ואנשי הביטחון – כמו גם כמות מצלמות הטלוויזיה –  העידו על המתח הגובר ששרר באצטדיון הלאומי. רק לפני חודש הופסק משחק הגמר בגלל גילויי אלימות במגרש  ונקבע הפעם נראה שכוחות הביטחון ניסו להתכונן לגרוע מכל. בלבנון, יש להבין, כדאי שלא לקחת את הדברים כפשוטם ונראה שדווקא משחק גמר הכדורסל יכול ללמד אותנו משהו על חבית חומר הנפץ עליה יושבת שכנתנו מצפון. Continue reading

07Aug/08

של מי הצבא הזה?


ניר בומס חושב שהגיע הזמן לבדוק לעומק אם למונח “צבא העם” עוד יש משמעות בישראל של 2005

חברת הכנסת מלי פולישוק-בלוך זכתה לאחרונה לכותרת של רגע, כשקראה לבני הנוער ולציבור להחרים הופעות של אמנים שלא שירתו בצבא ולא להאזין לשיריהם. חבל, אמרה פולישוק-בלוך בראיון לרשת ב’, שדווקא הנגיעה ב”מפורסמים” מצליחה לעשות כותרות ולא הנתונים המבהילים שהציג ראש מינהל הגיוס, אל”מ אמיר רוגובסקי, בוועדת החינוך של הכנסת. על פי הנתונים של אל”מ רוגובסקי, 20% מהבנים וכ-33% מהבנות המועמדים לשירות בצה”ל בכל מחזור לא מתגייסים.

Continue reading

04Aug/08

פנים וקולות אחרים: פייסבוק כמניע מחאה

“נלקחתי לכלא לזוגלי, שם הופשטתי עד לתחתוניי, איימו לבצע בי מעשה סדום עם אלת עץ, בעטו בי, השפילו אותי וגררו אותי על הרצפה”, כתב לאחר מכן בבלוג שלו. ” ‘למה אני כאן?’ שאלתי. הם רק עלבו בי ודרשו את הסיסמה לקבוצת ההפגנה ב-4 במאי שיסדתי בפייסבוק…”. בכלא, זכה מאהר להצטרף למאגר הולך וגדל של פעילי רשת ומתנגדי שלטון, כמו וואהל עבאס – בלוגר אמיץ אשר פרסם סרטון ווידאו בו שוטרים מצריים מבצעים מעשה סדום עם אלה באזרח.

נעצר בגלל הערה בפורום

בסוריה, מקום בו אחוזי השימוש באינטרנט גדלו מאסיבית מאז פתח הנשיא אסד את אפשרות החיבור לאינטרנט, חסמה הממשלה את הגישה לפייסבוק, לאחר שמסע תעמולה אנטי-שלטוני המבוסס על דואר אלקטרוני, תועל דרך האתר. למרות זאת, הצליחו פעילי רשת סוריים לפרוץ את המצור, בסיוע של עמיתיהם מארצות אחרות. כמו במצריים, גם כאן אחוזי השימוש הגדלים הביאו איתם ביקורת ציבורית שנתפשה כמערערת את יציבות המשטר וככזו הדורשת תגובה.

לפני מספר שבועות, נשפט בסוריה טאריק באיסי לשלוש שנות מאסר, בגין פרסום הערה בת שש מלים בפורום, בה הביע ביקורת על שירותי הביטחון הסוריים. באיסי מצטרף לשורה של עמיתיו מהרשת, כמו מסעוד חמיד, כורדי בן 29, שהורשע בפשע של “הפצת ידיעות כוזבות באינטרנט” וחיתאם כתאש, בלוגר שהואשם ב”פרסום חומר המסכן את סוריה ואת אזרחיה” – בשל פוסט שפורסם באתר אופוזיציה.

עונש מוות לגולשים

במדינות המפרץ פועלת מערכת מתוחכמת יותר של צנזורה, שחוסמת רק יישומי פייסבוק הקשורים לווידאו, תמונות וטלפוניה. בפייסבוק רשומים כ-250,000 משתמשים המזוהים כאיראנים, אבל האתר לא זמין שם מרבית הזמן – בשל הצנזורה הממשלתית. לאחרונה, ולאור דאגה גוברת מפעילות האופוזיציה באינטרנט, הפרלמנט האיראני שוקל חקיקה שתאפשר עונש מוות לגולשים שיתפסו כמקדמים שחיתות או כפירה באינטרט.

כדי להבין את המשמעות העצומה של פייסבוק בארצות אלה, חשוב להבין את ההקשר החברתי בה פועלת רשת האינטרנט שם: היא מספקת לפעילים חברתיים אמצעי ביטוי חדש. קבוצות מיעוט שלהן אין גישה למדיה המסורתית, משתמשות ברשת כדי להביע את עצמן: נשים, מיעוטים אתניים, הומוסקסואליים ולסביות – קפצו כולן על עגלת התזמורת.

סיבה לדאגה

כך למשל, לאחר הקמתו של glas.org, אתר של חד-מיניים ערביים, הוקמו יותר מתריסר אתרים כאלה לערבים הגאים (ולא במובן הלאומני), כולל במדינות שמרניות, כמו ערב הסעודית. הוסיפו לכך בלוגים פוליטיים, המפרסמים סרטוני וידאו המתעדים את השחיתות השלטונית והאלימות המשטרתית – ותוכלו להבין מדוע למשטרים במדינות אלה יש סיבה לדאגה לנוכח אתרים כדוגמת פייסבוק.

ומה בישראל? בישראל אומנם עוד לא מתרחשת סתימת פיות קולקטיבית, אך גם כאן, בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, ניכרים סימנים מעוררי דאגה בכל הנוגע למרקם היחסים של ישראל עם רשת האינטרנט בנושאי צנזורה על רקע “בטחוני”:

הממונה על הביטחון במשרד הביטחון (המלמ”ב, אותו גוף שאחראי על שמירת סודות בטחוניים, ואשר עצם קיומו לא הוסדר מעולם בחוק), הוציא לפני כחודשיים הנחייה גורפת למשרתים בתפקידים בטחוניים להמנע מחשיפת חומר רגיש ברשת – אם בתמונות ואם באמצעות הפרופילים שלהם בפייסבוק. בעלי תפקידים רגישים במיוחד הונחו שלא לפתוח לעצמם עמודים ברשת החברתית כלל.

אך אם הדרישה לצנזורה מבעלי תפקידים ביטחוניים עוד נשמעת סבירה, הרי שמקרים אחרים נשמעים סבירים פחות: מפעילי אתר “ארמגדון”, שנחשף כאן, ומציג בעברית מידע על הנשק האסטרטגי של מדינת ישראל – שכולו ניתן להשגה ברשת וממקורות גלויים – קיבלו לטענתם, איומים טלפוניים ו”הצעות ידידותיות” לסגור את האתר מגורמים עלומים שסירבו להזדהות.

קווי הדמיון בין המקרים האלה וכל המתרחש בארצות אחרות במזרח התיכון בשם ביטחון המדינה, צריכים לטרוד את מנוחתו של כל אזרח ישראלי וכל שוחר חופש באשר הוא.

אוזנם של אזרחי המערב צריכה להיות כרויה לקולות אמיצים אלה הקוראים לשינוי חברתי, והעומדים על זכותם להישמע בסביבה חופשית מצנזורה, אלימות ודיכוי.

על המספר הגדל של משתמשי פייסבוק ופעילי רשת שנעצרו במזרח התיכון, אסור לעבור בשתיקה. ודווקא כאן, כדאי גם לנו לשים לב לקולות אחרים – המדברים, בין השאר, גם אלינו.

ניר בומס הוא עמית מחקר במכון לחקר מדיניות הטרור בהרצליה

ניב ליליאן הוא עורך ערוץ המחשבים והאינטרנט

 

05Jun/08

לא הכל אישי

פורסם ב- NRG חדשות

14/5/2007 

פיגוע נוסף על גבול השומרון, קסאם בשדרות ושימוע נוסף לנשיא הנבצר החזירו עד מהרה את החיים למסלולם, עוד לפני שצוותי הניקוי בתל-אביב סיימו את מלאכת החזרת כיכר רבין לקדמותה. גם הפוליטיקה, כך נראה, מאיימת לחזור למקומה, ולראייה, לבני כבר הסכימה “לעבוד במשותף” עם אולמרט כדי לקדם את התהליך המדיני. כותרות חדשות יתפסו את מקומן של הישנות, ואולי עד ה”וינוגרד הבא” ישאירו לנו קצת שקט של אחרי הסערה. 

Continue reading