ברית המיעוטים בסוריה: לקראת תמורות אסטרטגיות

.שני מאורעות אשר נוגעים למשבר הסורי עמדו בימים האחרונים במוקד תשומת הלב העולמית. הראשון – משיית גופת הפעוט הכורדי חסר האונים, איילן, אשר טבע בלב ים אחרי שסירתו התהפכה בדרך מטורקיה ליוון; השני – ההתנקשות בחיי השיח’ הדרוזי, וחיד אל-בלעוס, מראשי העדה בסוריה. אף על פי ששני המאורעות אינם קשורים במישרין, סמיכותם הבליטה תופעה רחבה ומשותפת: הפרימה ההדרגתית של ברית האינטרסים בת עשרות השנים בין המשטר העלווי למיעוטים האתניים והדתיים בסוריה. הבריתות בין שושלת אסד לדרוזים, לנוצרים, לכורדים ולאסמאעילים במדינה, שנרקמו בימיו של חאפט’ אל-אסד, היו במשך ארבעה עשורים אחד מיסודות שרידותו של המשטר הסורי. המיעוטים נטו לתמוך בסדר הפוליטי שהעניק דומיננטיות לעדה העלווית – גם היא עדת מיעוט – מתוך תפישה שסדר זה יעניק ערובה לשמירת ביטחונם, לקידום מעמדם הסוציאלי ולהשתלבותם בעמדות השפעה צבאיות, ממשלתיות ופוליטיות.ח
View full post…

Read More Leave comment

בכיר באופוזיציה הסורית: “ישראל היא הסיכוי שלנו”

שמח לצרף ריאיון ראשון וחשוב  של איש אופוזיציה סורי בכיר, קמאל לבוואני  –   מי שנחשב לאחד הסמלים הבולטים  של האופוזיציה הסורית – לעיתון ישראלי. לא מעט אומץ נדרש מאיש אופוזיציה  ערבי המוכן לטעון הן מעל במות ערביות והן מעל במה ישראלית בזכות הנורמליזציה תוך קריאה גלויה להתערבות ישראלית בקונפליקט הסורי. אז נכון, מעבר ל”שותפות אינטרסים”  עליה מצביע ד”ר לבוואני,  ניתן לפרש את הקריאה הזו גם כחולשה ואולי גם ככזו הנגועה  בנאיביות מצדם של  אלה החושבים שישראל לבדה תזרים כוחות צבאיים לסוריה על מנת ליצור “אזור אסור לטיסה”. אבל למרות זאת, יש כאן אמירה אמיצה ונדירה שכצפוי, כבר הצליחה לעורר גלים של תגובות ומחאה ברחבי העולם הערבי. כמו שמסיים ידידי אמיר תיבון את המאמר, “לא חייבים להסכים עם הניתוח שלו, אך תהיה זו שגיאה לא להקשיב”.

מאת: אמיר תיבון, מערכת וואלה! חדשות

כמאל לאבוואני ישב עשר שנים בכלא בגלל מאבקו נגד המשטר. בראיון עם וואלה! חדשות הוא מעביר מסר מפתיע: “חייבים שלום עם ישראל – כדי שנוכל להיאבק יחד נגד אסד ואל-קאעדה”.ל

ד”ר כמאל לאבוואני הוא איש של חלומות. כל חייו הבוגרים הוא חלם על דמוקרטיה, חופש וצדק במולדתו, סוריה. הוא שילם מחיר כבד על החלומות הללו. כיום הוא חולם על שלום – שלום בתוך סוריה המדממת והשסועה, ושלום בין סוריה לשכנתה מדרום, ישראל. “המהפכה יצרה הזדמנות היסטורית לשלום בין העמים”, הוא אומר “יש לנו אויבים משותפים ואינטרסים דומים. עכשיו זה הזמן. ייתכן שאחר כך יהיה מאוחר מדי”.ח
View full post…

Read More Leave comment

סוריה בוחשת ברשת: האינטרנט ותנועות המחאה הסוריות

סוריה בוחשת ברשת: האינטרנט ותנועות המחאה הסוריות

 http://www.dayan.org/sites/default/files/image001.jpg

(גרסא מקוצרת מתוך בומס ניר (2013), “סוריה בוחשת ברשת: האינטרנט ותנועת המחאה הסורית” בתוך: העם הסורי יודע את דרכו, מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה, אוניברסיטת תל אביב).

לאחר מהפכת בועזיזי בתוניס, מהפכת תחריר במצרים, ההפגנות במדינות המפרץ, ההתנקשות בנשיא תימן והפצצת מטוסי נאט”ו  בלוב, הצטרפה גם סוריה לגל המחאה הערבי. יש לזכור שבאותה עת, במרס 2011 , נראו רק ניצני “האביב הערבי”. רק חודשיים קודם לכן העלתה אסמה מחפוז, סטודנטית מצרית בת עשרים וחמש, סרט קצר לערוץ יוטיוב ובו סיפרה על הדיכוי שראתה במו עיניה. “אם עדיין יש לנו כבוד, עלינו לצאת לרחובות!”, קראה לעבר מצלמת המחשב, ראשה עטוי ח’יגאב, ועודדה את צעירי מצרים להצטרף אליה בכיכר תחריר.   שבוע לאחר פרסום הסרט, ב- 25  לינואר, הגיעו לכיכר כמעט מיליון איש, וגל המחאות הפך בבת אחת לאביב אינטרנטי מלבלב.

בשנת 2002 הצביע דו”ח חשוב של האו”ם, ה- Arab Human Development Report , על שלושה חוסרים המהווים חסמים עיקריים לצמיחה ולשינוי בעולם הערבי: היעדר חופש, היעדר ידע ומעמד הנשים. בהצביעו על היעדר הידע פירט הדו”ח את הפיגור הטכנולוגי של העולם הערבי, ששיעור חשיפתו לאינטרנט היה אז פחות מאחוז אחד של כלל האוכלוסייה. חלף עשור ושינוי דרמטי התחולל במישור הטכנולוגי במצרים: ממיליון טלפונים ניידים שהיו בידי התושבים בשנת 2000 , עלה מספרם ל 60- מיליון בסופו של העשור.

האינטרנט חדר אף הוא למזרח התיכון בממדים מרשימים: ב 2012- נמנו באזור מעל ל 90- מיליון משתמשים ברשת, פי שלושים ממספר המשתמשים בה בשנת 2000   חדירת האינטרנט הגיעה ל 36%- בתחילת גל המהפכות, אחוז מרשים בכל קנה מידה, שכבר ב 2010- עבר את הממוצע העולמי.  צעירי המזרח התיכון — שהם כ 70%- תושביו — מיהרו להתחבר. בשנת 2010 לבדה גדל מספר משתמשי הפייסבוק במזרח התיכון בשיעור של .78% נדמה שגם שליטי האזור החלו להבחין בסכנה הטמונה ברשת. משהבינו שלא יוכלו לשלוט בתכניה, ולאחר שהאופוזיציה אימצה אותה ככלי מרכזי לניהול ההפגנות וארגון פעולות המחאה, הם ניסו לסגור אותה. בתוניסיה ובמצרים שיתקו השלטונות את הרשת לגמרי, בניסיון נואש להחליש את מחנה האופוזיציה. בסוריה מיהרו לאמץ טכניקות דומות. במזכר של משרד ההגנה הסורי מ 22.5.2011- , עדיין בתחילת גל המהומות, נכתב: “יש לנתק את תקשורת האינטרנט בערים דרעא, חומץ ובאזור המזרחי )שם התחילו המהומות — נ.ב(.כמו כן יש להפחית את מהירות האינטרנט בכל שאר האזורים . “פעולה אחרונה זו של הורדת מהירות האינטרנט נדרשה בעיקר על מנת להגביל את הפצתם של קובצי וידאו, שנהפכו לכלי מרכזי בידי האופוזיציה הסורית, כפי שאפרט להלן. במקביל ניסה הממשל להקים במהירות תחנת טלוויזיה חדשה, דיגיטלית, שתתמקד בשידורי תרבות וחינוך האמורים לסייע להרגעת המהומות.

View full post…

Read More 14 Comments

האופוזיציה הסורית בהתקרב שעת ההכרעה

 

 

עורכים: פרופ’ עפרה בנג’ו וד”ר הראל חורב     כרך 2 גיליון מס’ 6, 6 ביוני  2012   

האופוזיציה הסורית בהתקרב שעת ההכרעה

ניר בומס

שאלת האופוזיציה הסורית ויכולתה לשמש כחלופה לשלטונו של אסד הייתה אחת השאלות המרכזיות והלא פתורות עוד לפני פרוץ ה”אביב הסורי” במרץ 2011. המשטר של משפחת אסד הצליח לבסס את עצמו במהלך 42 שנות קיומו כמערכת יציבה שלא הותירה מקום רב לפעילותה של אופוזיציה פנימית, למעט המרד של האחים המוסלמים שדוכא ב 1982 ולתקופה קצרצרה בראשית שלטונו של בשאר שנודעה בשם ה”אביב של דמשק”. בהעדר אופוזיציה פנימית משמעותית, נותרה הזירה בעיקר בידי קבוצות האופוזיציה שפעלו מחוץ לסוריה. אלה נעו בין הציר של פורשי המשטר כדוגמת ריפעת אל-אסד, דודו של בשאר, או עבד אל-חלים ח’דאם לבין הציר הפעיל של האחים המוסלמים (שהעבירו את מרכז פעילותם אל מחוץ לסוריה לאחר מאורעות 1982) כשלצדם כמה קבוצות מיעוטים, בעיקר כורדים ונוצרים. האופוזיציה כללה גם אישים ליבראלים יותר  כגון אנשי “הצהרת דמשק” -הצהרה עליה חתמו 500 אנשי רוח ופעילים סוריים ב- 2005 בקריאה לביטול חוקי החירום, לכיבוד זכויות אדם וזכויות מיעוטים ולפתיחת דיאלוג לאומי על עתידה של סוריה. כמו כן היא כללה מפלגות גולות כמפלגת הרפורמה הסורית, מפלגת אנפתאח או “הקואליציה הדמוקרטית הסורית”, שפעלו במנותק מהמתרחש בתוך סוריה. האופוזיציה הסורית שלאחר תחילת ההתקוממות כבר לא סבבה סביב אותם צירים. מחד גיסא, נראה היה שה”אופוזיציות הסמליות”, כלומר אלה שייצגו את שרידי המשטר הישן כמו גם אותן קבוצות גולות, שפעלו בעיקר לצרכי יחסי ציבור אך ללא ייצוג אמיתי בשטח – איבדו את נראותן. מאידך גיסא, התארגנויות חדשות שצמחו מהשטח סיפקן שלל של פנים חדשות הנראות כאוטנטיות יותר אף כי פחות מוכרות. בהכללה ניתן לומר שלהוציא ציר האחים המוסלמים ששמר על יציבות יחסית וכמה אישים בציר הדמוקרטי של מעגל “הצהרת דמשק”, מרביתם של אנשי האופוזיציה הוותיקים והמוכרים  נדחקו לשוליים נוכח המציאות המשתנה ומנהיגי המרד החדשים שיצאו ממנה.

View full post…

Read More Leave comment