אני מצרף לינק קצת שונה שפורסם היום (בעריכות קלות) בישראל היום. הפעם לא במזרח התיכון עסקינן אלא בעולם החינוך הערכי. מספר פרשות העלו נושאים אלה לדיון ובניהן הפרשה האחרונה הקשורה בהתבטאויותיו של רם כהן מנהל ביה”ס תיכון עירוני א’ לאמנויות בתל אביב בעניין מוסריותו של הכיבוש. הרבה מילים נשמעו בעניין זה בימים האחרונים והויכוח עוד לא נגמר. לטעמי, אגב חצה המנהל – המסתמן כאיש ערכי וכמחנך במלוא מובן המילה – קו אדום. אך גם כאן דרושה פרספקטיבה. מחקר חדש העומד להתפרסם מטעם עמותת אימפקט מביא סקירה רחבה יותר של נושאים אלה הבאים לידי ביטוי בספרי הלימוד בצורות שונות. דומה שמעבר לקפריזה פוליטית כזו או אחרת של שר חינוך או מנהל בית ספר, הקוריקולום הנלמד דווקא מצטייר כמאוזן מעט יותר. הנוסח המלא, שנכתב בשיתוף החוקר עידו מזרחי מובא במצ”ב.ח
פרשת רם כהן, מנהל ביה”ס תיכון עירוני א’ לאמנויות בתל אביב , כמו גם יוזמת שר החינוך להעלות על נס את סיפורם של עולי הגרדום במסגרת תוכניות הלימודים החזירה אותנו לדיון חדש- ישן שנסוב זה זמן רב סביב חינוך, ערכים, אידיאולוגיה ופוליטיקה. שר החינוך החדש והנמרץ החליט לקדם ערכים ולהכניס את עולי הגרדום ואת יום זבוטינסקי למערכת החינוך. לפניו הייתה זו לימור לבנת שהתאמצה להחזיר עטרה ליושנה של ציונות ולפניה יולי תמיר שהתעקשה לדבר דווקא על הנכבה הפלשתינית.ח
ביניהם דברו רבים על פוליטיזציה של מערכת החינוך מימין ומשמאל. כך, בדיון בוועדת החינוך של הכנסת בחודש שעבר על לימודי האזרחות במדינת ישראל תקף חבר הכנסת זבולון אורלב (הבית היהודי) את האופן שבו נלמד המקצוע האזרחות בבתי הספר וכינה אותו “שמאלני”. “הממצאים הקשים”, העולים מתוך דו”ח של “המכון לאסטרטגיה ציונית” עליו התבסס אורלב, מדברים על פיחות ניכר בלימוד הציונות בבתי הספר תוך השמת הדגש על ‘מדינת כל-אזרחיה’, שבאה בהכרח, אליבא דאורלב, על חשבון מדינת הלאום בכלל ומדינת הלאום היהודי בפרט. מכאן, מעלה אורלב את החשש והסכנה שחינוך פוסט-ציוני יביא לפגיעה בלימוד הדמוקרטיה.ח